1המשנה הששית והכונה בה בענין החלק החמישי והוא שאמר מצוה בגדול ליבם אם קדם הקטן זכה אמר הר"ם פי' זה למאמר השם הבכור אשר תלד רוצה בו אשר תלד אם המת ותלד מקום ילדה שכבר יפלו הפעלים העתידים מקום העוברים:2אמר המאירי מצוה בגדול ליבם ר"ל שאם מת והניח אחים רבים מצוה על גדול שבהם ליבם שנאמר והיה הבכור אשר תלד והוציאוהו ממשמעו שלא על הבן שנולד מזו היבמה הוא חוזר אלא על הגדול שכבר ילדה אמו של זה שמת ולאו דוקא בכור אלא גדול ופירשו בגמרא שאם לא רצה גדול ליבם הולכין אצל גדול שבנשארים וממנו לשלמטה הימנו כך כתבוה גדולי המפרשים ומפני שהם גורסים תני אביי קשישא מצוה בגדול ליבם לא רצה הולכין אצל גדול שבאחים ר"ל שבאחים הנשארים לא רצה הולכין אחר הקטן כלומר מזה לזה עד הקטן שבהם אלא שאם לא רצו חוזרין לגדול או למצוי וכופין אותו ליבם או לחלוץ ומכל מקום גדולי ספרד גורסין מצוה בגדול ליבם לא רצה הולכין אצל האחין כלומר שמאחר שהגדול שבהם מסתלק הדבר שוה בכלם לא רצו הולכין אחר גדול כלומר שחוזרין אצלו לכופו לכנוס אי לפטור וכן נראה דעת גדולי המחברים:3זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:4אחר שביארנו שמקרא זה ר"ל והיה הבכור על היבם הוא נאמר אף זה שסמוך לו אשר תלד פירושו על היבמה ור"ל שתהא ראויה לילד פרט לאילונית שאינה בת בנים לעולם וכן מה שנסמך לו יקום על שם אחיו המת אינו חוזר על הבן שיולד לו ממנה שיהו קורין אותו כשם המת אלא על היבם ויקום על שמו דקאמר פירושו לנחלה לומר שהיבם לבדו הוא זוכה בנכסי אותו אח המת משעה שכנסה אע"פ שלא ילדה ולא שאר אחין אבל זה שסמך לו ולא ימחה שמו פירושו בין על המת בין על היבם לומר שאם היה המת או היבם מאותן ששמם מחוי ובלא תקוה כגון סריס חמה שלא היתה לו שעת הכושר מעולם אין כאן לא יבום ולא חליצה שהסריס ר"ל סריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו:5מה שכתבנו שבכור האמור במקרא לאו דוקא בכור אלא גדול שבאחים על כל פנים אתה צריך לומר כן שאלו אתה דן לומר בכור דוקא ולא תתקיים מצוה זו אלא בבכור ואם אין בכור אין כאן יבום או חליצה אי איפשר שאם כן אשת אחיו שלא היה בעולמו לא הוצרך למעטו ואם תאמר שמיעטו כשהוא בכור לאמו אי איפשר שמאחר שהוזכר דין נחלה ביבם וכדכתיב יחדו המיוחדים בנחלה ולמעט אחים מן האם שאין נחלה אלא באח מן האב אין בפרשה זו עסק לצד האם כלל ואם תאמר כי איכא בכור תתקיים המצוה אפילו על ידי פשוט ולמעט את שלא היה בעולמו וכי ליכא בכור לא כלום דהא כתיב ומת אחד מהם אפילו מת הבכור במשמע ואם אתה מעמידה בשמת פשוט ולא ייבם אלא הבכור הא מיעט את שלא היה בעולמו ואם תאמר בכור דוקא וללמד דכל שיש בכור וקדם קטן לא זכה אי איפשר דכתיב כי ישבו הוקשה ישיבתם זה לזה להיות שוים ליבום ואם קדם הקטן זכה וכן הלכה:
